פדגוגיה דיאלוגית: הדרך בה בחרתי ללמד היסטוריה וספרות בכיתתי

מהי פדגוגיה דיאלוגית?

פדגוגיה דיאלוגית, על פי גישתו של אדם אפשטיין, היא גישה חינוכית המעמידה את הדיאלוג במרכז תהליך הלמידה. במקום שהמורה יהיה המקור הבלעדי לידע, התלמידים משתתפים באופן פעיל בדיון, מעלים שאלות, מתמודדים עם דילמות, ומפתחים את החשיבה הביקורתית שלהם. תהליך הלמידה מתחלק לארבעה שלבים מרכזיים:

            1.         שאלה פוריה: התחלת התהליך בשאלה מרכזית שמאתגרת את התלמידים לחשוב לעומק ולהביע את דעותיהם.

            2.         איסוף שאלות: התלמידים מעלים שאלות נוספות הקשורות לנושא הנלמד.

            3.         חלוקה לקבוצות: התלמידים מתחלקים לקבוצות קטנות לדיון מעמיק בשאלות ובנושא.

            4.         מליאה: סיכום הדיונים בקבוצות והצגת התובנות במליאה כללית.

החוויה שלי עם פדגוגיה דיאלוגית

במהלך השנים, יצא לי להעביר, לבנות תכנים, להכשיר מורים ולצפות בכיתות בהן מיושמת הפדגוגיה הדיאלוגית במסגרת מחקר על עידוד פיתוח יכולת ראיית האחר בכיתה. השיטה הזו הציבה בפניי אתגר ייחודי: כיצד להביא תלמידים לידי ביטוי מלא בתוך תהליך הלמידה, ולעודד אותם לחשוב ולדבר באופן פעיל ומשמעותי.

הבחירה בפדגוגיה דיאלוגית נבעה משיקולים מחקריים ומעשיים בקבוצת מחקר לעידוד ראיית האחר בה לקחתי חלק. מחקרים קודמים הוכיחו כי כאשר לתלמידים יש מרחב להשפיע על מהלך השיעור ולהיות פעילים, הדבר מגביר את המוטיבציה שלהם ותורם ליכולתם להבין ולהזדהות עם האחר. מתוך ממצאים אלו, הפדגוגיה הדיאלוגית נראתה לנו כגישה מושלמת לקידום ראיית האחר. באמצעות דיאלוג פתוח ושיתוף, נוצר בכיתה מרחב המאפשר לתלמידים להתבטא ולשתף, מה שמאפשר לנו למדוד ולהעריך את ההתפתחות שלהם, במיוחד בדיונים על דמויות ונושאים מתוך תוכניות הלימודים.

איך מתחילים עם פדגוגיה דיאלוגית?

כדי להתחיל ליישם פדגוגיה דיאלוגית בצורה יעילה, חשוב להכיר בכך שהמעבר לשיטה זו דורש הכנה מוקדמת והדרגתיות. השינוי דורש מהמורים והתלמידים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתרגל לדינמיקה חדשה בכיתה. על מנת ליצור תשתית לשיח דיאלוגי פורה, מומלץ להתחיל במבואות קצרות המבהירות את מטרות השיטה ואת היתרונות של דיאלוג פתוח. חשוב לקבוע כללי שיח משותפים המוסכמים על כלל הכיתה, כגון כבוד הדדי, הקשבה פעילה וזכות הדיבור.

חלוקה טובה ומאוזנת של קבוצות היא חלק קריטי בתהליך. מומלץ להתייעץ עם מחנך או מחנכת הכיתה כדי לבנות קבוצות שיבטיחו איזון בין תלמידים בעלי יכולות שונות, רמות השתתפות מגוונות, ומגוון דעות. איזון זה מאפשר לכל תלמיד להביא את נקודת מבטו הייחודית ולתרום לדיון באופן פעיל. בנוסף, חשוב לשקול גם את הדינמיקה החברתית בכיתה כדי להבטיח שתלמידים שמתקשים יותר בהשתלבות ירגישו בנוח ויוכלו להשתתף באופן מלא.

דוגמה מוצלחת ליישום ראשוני של הפדגוגיה הדיאלוגית היא התמקדות בדילמה מוסרית שנוגעת לכלל התלמידים. נניח, לדוגמה, שימוש בדילמה הקלאסית “הדילמה של היינץ” (האם על היינץ לגנוב את התרופה כדי להציל את אשתו?). לאחר חלוקה לקבוצות מאוזנות, כל קבוצה דנה בדילמה ובוחנת את השאלה מכמה זוויות שונות. לפני תחילת הדיון, המורה מספק לתלמידים כרטיסיות עם שאלות מנחות כמו “מהן האפשרויות העומדות בפני היינץ?” או “כיצד ירגישו הדמויות השונות בסיפור בעקבות כל אחת מהאפשרויות?”

בתהליך זה, המורה משמש כמנחה, עובר בין הקבוצות, מסייע במידת הצורך ומעודד את התלמידים לשאול שאלות נוספות ולהביע את דעתם. השימוש בדילמה כזו לא רק מעודד חשיבה ביקורתית, אלא גם מאפשר לתלמידים לחקור סוגיות מוסריות באופן אישי ועמוק. לאחר הדיונים בקבוצות, הכיתה מתכנסת למליאה כללית, שם כל קבוצה מציגה את מסקנותיה ומתקיים דיון משותף שמטרתו לחבר בין הדעות השונות ולהבין את מגוון הזוויות.

תפקיד המורה בתהליך הפדגוגיה הדיאלוגית

בפדגוגיה הדיאלוגית, תפקיד המורה מתמקד בניהול והכוונת התהליך הלימודי, יותר מאשר בהעברת ידע בצורה מסורתית. הרבה מהעבודה החשובה נעשית כבר בשלב ההכנה, שבו המורה מגדיר כללי שיח משותפים ומוודא שהחלוקה לקבוצות תהיה מאוזנת ומתחשבת בצרכים האישיים והחברתיים של התלמידים. במהלך השיעור עצמו, המורה שומר על סביבה דיאלוגית בטוחה ונעימה, שבה כל תלמיד מרגיש בנוח להשתתף ולהביע את דעתו.

המורה עובר בין הקבוצות, מקשיב לשיח, ומסייע רק כשיש צורך. בנוסף, הוא משמש מודל לדיאלוג מכבד ושוויוני, ומקפיד לחשוב באופן יצירתי על שאלות פוריות ועל דרכים לסיכום השיעור שמעודדות את התלמידים לחשוב לעומק ולשתף את מסקנותיהם עם הכיתה כולה. בסופו של דבר, המורה לא רק מעביר ידע, אלא מסייע לתלמידים לפתח ערכים דמוקרטיים וחשיבה ביקורתית, ולהפוך לאזרחים מעורבים ואכפתיים.

למה זה חשוב בחטיבת הביניים?

גיל חטיבת הביניים הוא גיל פורה במיוחד לפדגוגיה דיאלוגית. בני הנוער מתחילים לעצב את זהותם, לפתח יכולת לראות את האחר, ולהרגיש צורך חברתי שיראו אותם. הפיכת השיעור למקום שמעודד אותם לדבר ולקשר את עצמם לנושאים עולמיים מתוך תוכניות הלימודים בהיסטוריה ובספרות יכולה להיות הזדמנות משמעותית עבורם להתפתחות.

סיכום והזמנה להמשיך

אם הפדגוגיה הדיאלוגית נראית לך מעניינת ואתה מעוניין לנסות ליישם אותה בכיתה שלך, אני ממליץ לבקר באתר של אדם לפסטיין למידע מעמיק יותר על פדגוגיה דיאלוגית. באתר תמצאו גם דו”ח מקיף על יישום פדגוגיה בבתי ספר יסודיים בישראל ומהדורה מיוחדת של כתב העת “הד החינוך” המוקדשת לנושא. ניתן גם ליצור איתי קשר כדי לשוחח על כך.